וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־נַעֲר֗וֹ עֲלֵֽה־נָא֙ הַבֵּ֣ט דֶּֽרֶךְ־יָ֔ם וַיַּ֙עַל֙ וַיַּבֵּ֔ט וַיֹּ֖אמֶר אֵ֣ין מְא֑וּמָה וַיֹּ֕אמֶר שֻׁ֖ב שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃
תפארת שלמה
במלכים א' י"ח פ' מ"ג. הנה עב קטנה ככף איש עולה מים. יש להבין ענין הדמיון עב קטנה ככף איש מה כוונתו בזה הלא יספיק עב קטנה עולה מים. אכן כשנתבונן על ענין הנאמרים תוארים שמצינו לפעמים נקרא הש"י בתואר אב הרחמים ומלא רחמים ולפעמים בתואר לובש רחמים לובש צדקה. הענין הוא כי כבר כתב עולם חסד יבנה ר"ל כי התחלת כל הבריאה היתה רק מחסד עליון ב"ה שעלה ברצונו הפשוט לברא את העולם להטיב לברואיו להיקרא עליהם רחום וחנון. והנה עיקר הבריאה היתה רק מצד הרחמנות של הש"י שהעלה כביכול הקב"ה בעצמו בלי שום התעוררת מ"נ דלמטה. כי אדם אין לעבוד את האדמה ועל בחי' הזאת הוא נקרא הש"י בתואר אב הרחמים ומלא רחמים כי מדת הרחמנות הזאת מיוחסת לאב לכל העולם. אך אחר שנברא העולם הנה סדר ההנהגה היא תלוי' עפ"י מדות התחתונים אם לשבט אם לחסד כאשר יתעוררו התחתונים במעשה הצדקה וחסד הנה לעומת' הוא מתעורר עליה' מן השמי' בחסד ורחמים וכמ"ש כי צדיק ה' צדקות אהב אשר יעשו בנ"א איש עם רעהו כי לפיהן ישיב גאולתו עמהם וכן הוא אומר אוהב צדקה ומשפט חסד ה' מלאה הארץ ר"ל הש"י ב"ה אוהב צדקה ומשפט שבנ"א עושים כי מדותיו ית"ש הם בלי תכלית ורק בחסד מיעוט שבנ"א עושים מעוררים חסדו הגדול ית"ש לרחם על הארץ וזהו גדולה מצות צדקה כי ע"י דבר מיעוט שנותן לעני מתעורר עי"ז חסדו הגדול וכמ"ש בדבריהם ז"ל האי מעשה דר' תנחומא ע"י שנתן אחד צדקה לגרושתו התעורר חסדו ורחמי שמים להביא מטר על פני הארץ (במד"ר פ' בהר). וז"ש חכז"ל אין צדקה משתלמת אלא לפי החסד שבה כי אף אם הוא נותן דבר מיעוט מ"מ הוא גומל חסד עם כל העולם לעורר עליהם רחמי שמים וכן פרשו הראשונים ז"ל והמן כזרע ג"ד ר"ת "גומל "דלים כי המן בא להם ע"י גמילת חסדים והוא נקרא זרע ג"ד כמ"ש זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד. והנה על בחי' הזאת הוא שנקרא הש"י ב"ה מלך לובש צדקה לובש רחמים כמ"ש לובש צדקה כשריון בחי' הלבוש כי הרחמנות הזאת הבאה לעולם הוא ע"י כח התעוררת התחתונים שמלבישים אותו כביכול לרחם עליהם ועל כל פליטתינו. וכן חלילה בהיפך ע"י מעשה הרשע מתעורר בחי' הדינין בעולם. וכמבואר זה אצל דור המבול שפירשו רז"ל לא נחתם גז"ד אלא על הגזל. וקשה וכי לא עשו ניאצות יותר מן הגזל ומה בכך כי המה גזלו איש את רעהו הלא כבהמות היער נחשבו אשר שואגים לטרף. אך האמת הוא אם הם היו עושין צדקה זה עם זה לא הי' מתגבר עליהם מדה"ד הקשה רק כשהם לא רחמו זה על זה לכן לא רחם עליהם ה'. וכן מצינו באנשי סדום. נמצא כי עיקר הנהגת העולם תלוי עפ"י מעשה התחתונים והנה ע"ז הוא מ"ש נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו. ר"ל אתה ראה נא לתת ולהרבות צדקה ולא ירע לבבך בתתך לו לאמור למה אתן מפתי ולחמי לאיש אשר איננו ראוי לזה אולי הוא גנב וכדומה. לכן אמה"כ לא ירע לבבך כו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. ר"ל אם אתה לא תתן לאיש אשר איננו ראוי והגון בעיניך גם הש"י לא יתן לך כי גם אתה איננו ראוי. ואך בגלל הדבר הזה יברכך ויתן לך כאשר אל תדקדק כלום כי מאן דקפיד קפדינן בהדי'. לכן פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך שהם חשובים במעלה ולאביונך שהוא בשפל המדריגה כמבואר בספרים לכולם כאחד פתוח תפתח את ידך. והנה זהו שאמה"כ והנה עב קטנה ככף איש עולה מים כידוע שם ע"ב הוא בחסד וע"י שם ע"ב יבוא מטר והשפעה טובה לעולם כנודע מכוונות ונתתי עש"ב בשדך שם ע"ב. לכך אמר עב קטנה כי כביכול השם ע"ב הוא בבחי' קטנות. ככף איש ר"ל כפי ערך כף הצדקה שנתמעט בעת החטא שלא עשו חסד בעולם וחלילה מתישים כח שלמעלה אבל לעתיד בזמן הגאולה ב"ב נאמר על כן המו מעי לו רחם ארחמנו ר"ל שיתעורר שוב בחי' הרחמנות העצמיות של הקב"ה כמו שהי' קודם בריאת העולם וזהו המו מעי לו בחי' הפנימיות רחמים העליונים רחם ארחמנו. וז"ש אומרים בונה ברחמיו ירושלים. פי' ברחמיו העצומים העליונים כמו שנקרא מלא רתמים אף שלא עפ"י מעשה התחתונים. וע"זאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. פי' זכר רחמיך העצומים אשר מאז מעולם בתחלת בריאת העולם המה כנ"ל: